<h1>ראבי"ה סימן ת"ז</h1>
<h2>דף יז:</h2>
תשובה לרבי [יהודה ברבי קלונימוס] ברבי מאיר. על האתרוג שאמרת להודיעך אם על פי הורה חברי רבי אפרים. אלמלא לא נמנה עמנו הייתי שותק. והאמת כי כבר יש שנה מזה המעשה (עד) שישוב רחוק מבונא חמשה פרסאות שלחו לבונא לשלוח להם אתרוג, והיה כתוב בכתב שהביאו [מ]קולוניא בערב סכות אתרוג ועל ידי אונס נשבר לחתיכות, ושלחו שליח מיד מבעוד יום גדול אצלינו אחר אתרוג, ובא בחצי הלילה. ואז נשאנו ונתננו בדבר, ואמרנו הואיל ולא פשעו, ועל ידי אונס אירע להם, שרי לומר לגוי שיטול מעצמו להם האתרוג, כי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה וכו' עד אי הכי אימא ליה לגוי זיל אחים ליה, אלמא במקום מצוה דאישתפוך חמימיה דהיינו שבות דאמירה שרי, הכי נמי הוי מצוה, ואיכא אונס. וכתב רבינו יצחק מפאסי פרק רבי אליעזר [אומר אם לא הביא כלי] אשכחן בהלכות גדולות היכא דמייתי איזמל מערב שבת ואיגנב או איפגום מקמיה [מילה] שרי למימר לגוי לצבותיה או לאתויי איזמל אחר כההוא ינוקא [דאישתפוך חמימיה] וכו' עד ולא שני [לך] בין שבות [דאית ביה מעשה לשבות] דלית ב[יה מעשה וכו'] דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים ליה. וע[יינינן בהו ואשכחן] דלא מילי דסמכא נינהו. ומגופה דההיא עובדא ילפית דאסור למימר ליה לגוי לצבותיה או לאתויי דרך רשות הרבים מדקאמר דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים ליה. והאריך מאד רבי יצחק בספרו, אך זהו פירושו. בין שבות דאית ביה מעשה, מלאכה היא המעשה, כד[אמרינן] ששת ימי המעשה וכו' ומזה נתברר שאסור למימר לגוי לצבותיה או לאתויי דרך רשות הרבים. והאי דכתב בעל ההלכות גדולות טעותא הוא, ולא תסמוך עלה. עתה אפילו לדברי רבי יצחק מפאסי לא אסור למימר לגוי אלא במקום שיש איסור דאורייתא, כגון מרשות הרבים לרשות היחיד, אבל תחומין דרבנן נינהו, ושרי. ובשאלתות בפרשה ואלה שמות אינו מפרש כדרבי יצחק מפאסי. ובזה מגמגם לבי, דגרסינן בפרק קמא דעירובין [י"ז ע"ב] דתני רבי חייא מלקין על עירובי תחומין דבר תורה, והקשה רבי יצחק מפאסי והא לא קיימא לן כרבי עקיבה דאמר תחומין דאורייתא, ופריק אשכחן בגמרא ירושלמי [פ"ג ה"ד] דגרסינן הגע עצמך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה רבי מנא בעי ניחא אלפים אמה אינו מחוור ארבעת אלפים מחוורין הן רבי שמעון בר ביסנא בשם רב אחא אין לך מחוור מכולם אלא שנים עשר מיל כמחנה ישראל. [נמצאו תחומי שבת מהן דאורייתא ומהן דרבנן, נמצאו מאלפים אמה ולמעלה] פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן, ומצינו מלקות מדאורייתא לכולי עלמא. עד כאן יסודו. [ומצאתי בפרק כיצד מעברין בירושלמי [פ"ה ה"ד] רבי אחא אמר אין לך מחוור מכולן אלא תחום שבת שנים עשר מיל כמחנה ישראל]. ונראה לי שיש ראיה בגמרא דידן בשבת פרק אמר רבי עקיבא [הלכה] מנין לפולטת שכבת זרע וכו' [פ"ז ע"א] רב[א] אמר ששי לחנייתן רב אחא [אמר ששי אף] למסען, ופליגי אי איפקוד במ[ר]ה אתחומין, ומשמע התם שלרב אחא איפקוד אתחומין, והיינו רב אחא דירושלמי, אלמא תחומין דאורייתא, ואפילו רבא לא פליג דודאי בסיני נצטוו אתחומין אבל לא במרה. ומאחר דתחומין דאורייתא [אסיר למימר ליה לגוי להוליכו חוץ לתחום. ושמא ההיא ברייתא רבי עקיבא, דאית ליה תחומין דאורייתא]. והאי דאמרינן במסקנא [פ"ז ע"ב] אמר רב פפא ת"ש ויסעו מאלים וגו' ואותו היום שבת היה, האי תנא סבירא ליה דלא איפקוד אתחומין במרה. וכי תימא ומאי דוחקי למימר דההיא ברייתא בששי בחדש רבי עקיבא היא, אבל לרבנן אפילו תחומין דשנים עשר מיל לית להו, משום דקשה לי הא [דאמרינן] בפרק בכל מערבין הלכה נתגלגל חוץ לתחום בגמרא [ל"ו ע"א] קשיא דבי יוסי אדרבי יוסי אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא היא קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן, ואי סלקא דעתך דתחומין דשנים עשר מיל דאורייתא אם [כן] יש לו עיקר מן התורה, [ו]מאי שני ליה. ויש לי לומר כיון שאינן כתובים בפירוש בתורה כמו טומאה אין לו עיקר מן התורה קרינן ליה. ונראין הדברים כך כדי להשוות הירושלמי והבבלי. ויש לתמוה לפירוש רבינו יצחק מהא דאמרינן בכמה דוכתי [גיטין ח' ע"ב] [הלוקח] בית בארץ ישראל כותב עליו אונו, ואמרינן אומר לגוי ועושה, והיינו שבות דאית ביה מעשה הוא, ושרי. וניחא לי דמשום יישוב ארץ ישראל מקילין טפי מ[ב]צורכי מילה. וגימגום. ושוב נתתי אל לבי דבגופן שלהן כותבין, והיא מלאכה דרבנן, כמו שפרשתי בתשובת רבי אברהם לפנים בריש מגילה. ומזה היה לנו כמו כן ראיה. אך לפירוש רבינו יצחק אינו ראיה, כאשר כתבתי. אבל מה שאתה אומר שהוא מתיר בלא (פשיעה) אונס, כזה לא תהא בישראל. אב"י מור"י.
<h2>דף סז:</h2>
תשובה לרבי [יהודה ברבי קלונימוס] ברבי מאיר. על האתרוג שאמרת להודיעך אם על פי הורה חברי רבי אפרים. אלמלא לא נמנה עמנו הייתי שותק. והאמת כי כבר יש שנה מזה המעשה (עד) שישוב רחוק מבונא חמשה פרסאות שלחו לבונא לשלוח להם אתרוג, והיה כתוב בכתב שהביאו [מ]קולוניא בערב סכות אתרוג ועל ידי אונס נשבר לחתיכות, ושלחו שליח מיד מבעוד יום גדול אצלינו אחר אתרוג, ובא בחצי הלילה. ואז נשאנו ונתננו בדבר, ואמרנו הואיל ולא פשעו, ועל ידי אונס אירע להם, שרי לומר לגוי שיטול מעצמו להם האתרוג, כי ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה וכו' עד אי הכי אימא ליה לגוי זיל אחים ליה, אלמא במקום מצוה דאישתפוך חמימיה דהיינו שבות דאמירה שרי, הכי נמי הוי מצוה, ואיכא אונס. וכתב רבינו יצחק מפאסי פרק רבי אליעזר [אומר אם לא הביא כלי] אשכחן בהלכות גדולות היכא דמייתי איזמל מערב שבת ואיגנב או איפגום מקמיה [מילה] שרי למימר לגוי לצבותיה או לאתויי איזמל אחר כההוא ינוקא [דאישתפוך חמימיה] וכו' עד ולא שני [לך] בין שבות [דאית ביה מעשה לשבות] דלית ב[יה מעשה וכו'] דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים ליה. וע[יינינן בהו ואשכחן] דלא מילי דסמכא נינהו. ומגופה דההיא עובדא ילפית דאסור למימר ליה לגוי לצבותיה או לאתויי דרך רשות הרבים מדקאמר דהא מר לא אמר ליה לגוי זיל אחים ליה. והאריך מאד רבי יצחק בספרו, אך זהו פירושו. בין שבות דאית ביה מעשה, מלאכה היא המעשה, כד[אמרינן] ששת ימי המעשה וכו' ומזה נתברר שאסור למימר לגוי לצבותיה או לאתויי דרך רשות הרבים. והאי דכתב בעל ההלכות גדולות טעותא הוא, ולא תסמוך עלה. עתה אפילו לדברי רבי יצחק מפאסי לא אסור למימר לגוי אלא במקום שיש איסור דאורייתא, כגון מרשות הרבים לרשות היחיד, אבל תחומין דרבנן נינהו, ושרי. ובשאלתות בפרשה ואלה שמות אינו מפרש כדרבי יצחק מפאסי. ובזה מגמגם לבי, דגרסינן בפרק קמא דעירובין [י"ז ע"ב] דתני רבי חייא מלקין על עירובי תחומין דבר תורה, והקשה רבי יצחק מפאסי והא לא קיימא לן כרבי עקיבה דאמר תחומין דאורייתא, ופריק אשכחן בגמרא ירושלמי [פ"ג ה"ד] דגרסינן הגע עצמך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה רבי מנא בעי ניחא אלפים אמה אינו מחוור ארבעת אלפים מחוורין הן רבי שמעון בר ביסנא בשם רב אחא אין לך מחוור מכולם אלא שנים עשר מיל כמחנה ישראל. [נמצאו תחומי שבת מהן דאורייתא ומהן דרבנן, נמצאו מאלפים אמה ולמעלה] פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן, ומצינו מלקות מדאורייתא לכולי עלמא. עד כאן יסודו. [ומצאתי בפרק כיצד מעברין בירושלמי [פ"ה ה"ד] רבי אחא אמר אין לך מחוור מכולן אלא תחום שבת שנים עשר מיל כמחנה ישראל]. ונראה לי שיש ראיה בגמרא דידן בשבת פרק אמר רבי עקיבא [הלכה] מנין לפולטת שכבת זרע וכו' [פ"ז ע"א] רב[א] אמר ששי לחנייתן רב אחא [אמר ששי אף] למסען, ופליגי אי איפקוד במ[ר]ה אתחומין, ומשמע התם שלרב אחא איפקוד אתחומין, והיינו רב אחא דירושלמי, אלמא תחומין דאורייתא, ואפילו רבא לא פליג דודאי בסיני נצטוו אתחומין אבל לא במרה. ומאחר דתחומין דאורייתא [אסיר למימר ליה לגוי להוליכו חוץ לתחום. ושמא ההיא ברייתא רבי עקיבא, דאית ליה תחומין דאורייתא]. והאי דאמרינן במסקנא [פ"ז ע"ב] אמר רב פפא ת"ש ויסעו מאלים וגו' ואותו היום שבת היה, האי תנא סבירא ליה דלא איפקוד אתחומין במרה. וכי תימא ומאי דוחקי למימר דההיא ברייתא בששי בחדש רבי עקיבא היא, אבל לרבנן אפילו תחומין דשנים עשר מיל לית להו, משום דקשה לי הא [דאמרינן] בפרק בכל מערבין הלכה נתגלגל חוץ לתחום בגמרא [ל"ו ע"א] קשיא דבי יוסי אדרבי יוסי אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא היא קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן, ואי סלקא דעתך דתחומין דשנים עשר מיל דאורייתא אם [כן] יש לו עיקר מן התורה, [ו]מאי שני ליה. ויש לי לומר כיון שאינן כתובים בפירוש בתורה כמו טומאה אין לו עיקר מן התורה קרינן ליה. ונראין הדברים כך כדי להשוות הירושלמי והבבלי. ויש לתמוה לפירוש רבינו יצחק מהא דאמרינן בכמה דוכתי [גיטין ח' ע"ב] [הלוקח] בית בארץ ישראל כותב עליו אונו, ואמרינן אומר לגוי ועושה, והיינו שבות דאית ביה מעשה הוא, ושרי. וניחא לי דמשום יישוב ארץ ישראל מקילין טפי מ[ב]צורכי מילה. וגימגום. ושוב נתתי אל לבי דבגופן שלהן כותבין, והיא מלאכה דרבנן, כמו שפרשתי בתשובת רבי אברהם לפנים בריש מגילה. ומזה היה לנו כמו כן ראיה. אך לפירוש רבינו יצחק אינו ראיה, כאשר כתבתי. אבל מה שאתה אומר שהוא מתיר בלא (פשיעה) אונס, כזה לא תהא בישראל. אב"י מור"י.
